ניוזלטר מס' 10 נכתב ע"י: דקלה מור 15-03-2010
למעבר לבלוג או להשארת תגובה לחץ כאן
יש המסמנים את תאריך לידתה של הלגונה המזרחית סביב שנת 1995, בה חגגנו את סיום הקמתה, אבל אני אומרת שהיא נולדה כ- 30 שנה קודם. אני לוקחת אתכם בזמן לתאריך 16.6.1967, ארבעה ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים: ביום זה פורסמה למתן תוקף תכנית 114/03/2 "בינוי חוף אילת", או בשמה הפורמלי "378/3", שהיא תכנית האם של כל התכניות המפורטות באזור החוף הצפוני. אל תחפשו אותה באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל, היא לא מופיעה שם משום מה.
כבר בתכנית זו אנחנו רואים גופי מים דומים, לא זהים, לגופי המים הקיימים כיום בחוף הצפוני.
קוי המתאר והתפיסה התכנונית והתיירותית של ייעוד הלגונה המזרחית והשטחים סביבה עברו מספר שינויים במהלך השנים, אולם העיקרון נשאר זהה: חפירת גוף מים שיאריך את קו המים של אילת ויכניס מים באופן מלאכותי אל תוך השטח המדברי.
ההחלטה
במהלך 1989-1990 החליט דירקטוריון החברה לפיתוח חוף אילת לפתח את אזור הלגונה המזרחית.
בדצמבר 1990 הוגש לחברה דוח יתכנות, שהוכן עבור החברה ע"י מהנדס לאונרדו שטדלר מהמכון לחקר הנדסה ימית שהוא חברת בת של הטכניון, הקובע שניתן עקרונית לחפור במיקום זה לגונה לשיט או לגונה לרחצה, ללא מגבלות כלשהן.
התכניות הקודמות (מ- 1967 ואילך) לא קבעו חד משמעית ייעוד אחד לשטח, אלא התייחסו אל הלגונה הפוטנציאלית כאל אזור לשיט ולרחצה. אלא שבמהלך השנים החכמנו קצת, והבנו שאי אפשר לערב שיט ורחצה משיקולי בטיחות, ולפיכך היינו צריכים להחליט האם אנחנו רוצים לגונה לשיט (כלומר - עוד מרינה) או שאנחנו רוצים לגונה לרחצה (כלומר - עוד חופי רחצה לאילת).
הבחירה בלגונה לרחצה
כמובן שבחרנו להקים לגונה לרחצה, שהרי ממילא חופי הרחצה באילת אינם מרובים, ולאחר פינוי סיני המבחר הצטמצם עוד יותר. התכוונו להקים לגונה שתאריך את חופי הרחצה של אילת ב- 1.5 ק"מ. נשמע מעט, אבל זה הרבה מאד:
באילת יש רק 975 מ' אורך (זו לא טעות) של חוף רחצה מוכרז:
חוף מפרץ השמש - 296 מ' אורך
חוף הרודס - 251 מ' אורך
וחוף צפוני-מערבי 428 מ' אורך.
זה הכל. היתר תפוס ע"י מתקנים שונים.
כלומר: הקמת הלגונה המזרחית בייעוד לרחצה היתה מוסיפה לנו עוד 150% חוף רחצה לחופים המוכרזים הקיימים.
לא מיותר לומר שחופי רחצה הם לא רק טובים לרחצה, הם גם טובים לתיירות: מלון ליד חוף רחצה אטרקטיבי בהרבה מאשר מלון שאין לו חוף רחצה. תראו את הפרסומים של בתי המלון ותבינו.
וכך, בשנת 1995 חגגנו את סיום הקמתה של הלגונה המזרחית, וגם קבענו לה שם יפה - "לגונת השלום".
כך נראתה הלגונה אז, לפני 15 שנים:
להשכלה כללית - כמה פרטים טכניים על הלגונה:
-
גודלה כ- 74 דונם (ללא תעלת השיט)
-
עומקה המירבי בעת הקמתה - כ- 2.5 מ'
-
קרקעיתה חולית
-
במרכזה אי בגודל של כ- 4 דונם
וקצת על המגרשים המתוכננים סביב הלגונה:
לפי התכנית המפורטת האחרונה שבתוקף, שמספרה 53/114/03/2 (פורסמה למתן תוקף ביום 16.11.2003).
-
סביב הלגונה מתוכננים 20 מגרשים שעדיין לא שווקו
-
מתוכם 10 מגרשים קטנים למסחר (מבני חוף) בגודל של כ- 130 מ"ר כל אחד
-
והאחרים הם בייעוד מלונאי (4 מגרשים), אכסון מלונאי מיוחד (4 מגרשים), ודירות נופש (2 מגרשים).
-
שטח המגרשים שלא שווקו כ- 175 דונם, ועליהם ניתן להקים כ- 184,000 מ"ר מבונה.
אז מה הבעיה בעצם?
בעיה מס' 1 - עכירות מי הלגונה:
הבעיה של מי הלגונה היא בעיה אסתטית, שכן הלגונה נקיה מבחינה בקטריולוגית. על קרקעית הלגונה הצטבר משקע אורגאני של אצות המגיעות מהים הפתוח, ואינן יוצאות מהלגונה כפי שנכנסו אלא שוקעות על קרקעיתה למנוחת עולם. ומדוע הן אינן יוצאות? מסתבר שה"מנוע" הטבעי של גאות ושפל עובד טוב רק בכוון אחד (כניסה ללגונה), ואילו בכוון היציאה מהלגונה יש בעיה.
אצות אלו, משנחתו על קרקעית הלגונה, אינן מקבלות חמצן ומתות. כשהן מתות הן משחירות, וגורמות לקרקעית הלגונה להיות שחורה ובוצית. כשנכנסים ברגל לתוך הלגונה - נוצרת הרחפה, כלומר הקרקעית מתחילה "לרחף" במים ועקב כך הם נראים עכורים. בנוסף לכך, נוצרת תרכובת כימית עם ריח לא נעים, אולם זה אותו ריח שקיים בים המלח - ריח של גופרית. בים המלח כולם מתמרחים בבוץ השחור והריחני וטוענים שזה בריא, בלגונה המזרחית זה לא תפס משום מה...
במאמר מוסגר אציין כי עניין זה של אי סחרור מספיק חזק של מי הלגונה לא התגלה בדוח היתכנות שהחברה קבלה מהמכון לחקר הנדסה ימית, כאמור - חברת הבת של הטכניון, ועל כך הגישה החברה תביעת ענק כנגד המכון והטכניון ביום 30.5.2002, ע"ס כ- 25 מליוני ₪ נכון למועד התביעה (באמצעות משרד בן-שחר, לקנר ושות', למי שמתעניין). תביעה זו מתבררת בעצלתיים, ועד היום, כמעט 8 (!) שנים לאחר הגשתה, עדיין מתקיימים הליכים משפטיים "לווייניים" שיוזמים הנתבעים, שמצליחים "להרוויח זמן" עבורם.
בהקשר זה מעניין להביט ב"זום" קצת גדול יותר מיהם הנתבעים, כחומר למחשבה:
-
הטכניון - מוסד אוניברסיטאי הממומן (לפחות בחלקו) ע"י ...המדינה
-
האם מותר להתרחץ בלגונה?
עדיין לא. הלגונה אינה מאושרת עדיין לרחצה, שכן חלק מהתנאים לכך עדיין לא התקיימו, בין היתר יש לטפל בעריכות המים כדי שניתן יהיה להגיש בקשה להכרזת החוף לרחצה.
האם יש סכנה בריאותית ברחצה בלגונה?
לא ולא. בעבר, התפרסמו מספר כתבות אשר לפיהן ניתן היה להבין שמי שרחץ בלגונה (ושיהיה ברור - הלגונה עדיין לא מאושרת לרחצה) נתקף במיחושים שונים ופונה לבית החולים.
בדיקה אישית שבצעתי עם מנהל חדר המיון בזמן פרסום הכתבות העלתה כי לא נמצא כל קשר בין הרחצה בלגונה לבין המיחושים, וככל הנראה שמישהו שחטף קלקול קיבה החליט שזה בגלל מי הלגונה.
מי הלגונה טובים לרחצה, הם פשוט לא אסתטיים מספיק בקנה המידה התיירותי שלנו. משרד הבריאות דוגם את מי הלגונה כחלק ממערך הבדיקות השגרתיות שהוא מבצע בחופי אילת, ולא נמצאה בהם כל בעיה.
אז מה עושים כדי לפתור את הבעיה?
בתכנית המפורטת שאושרה, נקבעו פעולות שיש לבצע בלגונה:
-
ריבוד קרקעית הלגונה בשכבה מבודדת, ועליה חול גס (במקום הקרקעית הקיימת כיום)
-
ביצוע מערכת סחרור אקטיבי (שאיבה) להחלפת המים
-
ביצוע ניטור רב שנתי
ואיך מתקדמים באופן מעשי?
לפעולות שנקבעו בתב"ע יש לתת איפיונים הנדסיים ספציפיים (כלומר לקבוע מה ואיך בדיוק). לשם כך יש לעשות מודל הנדסי, ורצוי שמודל זה יבוצע ע"י שתי מעבדות במקביל, לשם בקרה.
בסוף אפריל 2006 (כלומר - לפני כ- 4 שנים) חפח"א הזמינה ובחנה מספר הצעות ממעבדות בחו"ל, המתמחות בפתרונות מסוג זה. מתוכן נבחרו שתי המעבדות המתאימות ביותר, והתקבלה הצעה כספית ראשונית.
עלות ההיערכות והבדיקה הראשונית של שתי המעבדות מגיעה לכ- 1 מליון ₪ (בזמנו זה היה פחות, הוספתי קצת בגלל הזמן שחלף...)
היות והמגרשים באזור המזרחי טרם שווקו, מינהל מקרקעי ישראל (כנציג בעלי הקרקע = מדינת ישראל) היה צריך לאשר תקציב "הקדמת מימון" לשם ביצוע בדיקות המעבדה.
ומה קרה מאז?
מינהל מקרקעי ישראל החליט להטיל את פתרון הבעיה האסתטית בלגונה המזרחית על היזמים הפרטיים שירכשו בעתיד את הקרקעות סביב הלגונה.
ומה עם הניטור (=מדידת נתונים שונים) שהיה צריך לעשות לפי ההנחיות שנקבעו בתב"ע?
ניטור זה צריך להתבצע במשך תקופה ארוכה, וצריך לפחות שנה (כלומר מדידות ב- 4 עונות) כדי שתוצאות המודלים של המעבדות תהיינה תקפות. גם תקציב לניטור שנתי (כ- 230,000 ₪) לא אושר.
ואם היה תקציב, היכן היינו צריכים להיות כיום מבחינת לוח הזמנים?
בואו נעשה יחד את החשבון:
-
ביצוע המודל לקביעת איפיוני הפתרון ההנדסי ע"י שתי המעבדות מחו"ל - 12 חודש.
-
ניטור - יבוצע במקביל.
-
קבלת הדוח משתי המעבדות - עוד 3 חודשים.
-
ביצוע הפתרון (כולל הערכות למכרז) - עוד 18 חודש.
סה"כ 33 חודשים, שהם פחות מ- 3 שנים. אם ניקח עוד 33% עבור "בלתי צפוי מראש" (שזה המון!) נגיע ל- 4 שנים.
כלומר :
היום אנחנו 4 שנים אחרי ההצעה הראשונית שהגשנו לביצוע מודל ראשוני לפתרון אסתטיות הלגונה, ועדיין לא זז כלום.
אם היה מישהו מחליט שצריך להזיז כאן את העניינים
כבר היינו היום עם לגונה אסתטית.
בשבוע הבא נדבר על בעיה מס' 2, ואנסה לפצח יחד אתכם את החידה של
שווק (או יותר נכון - אי שווק) הקרקעות באזור המזרחי.
למעבר לבלוג או להשארת תגובה לחץ כאן
